תביעה לפס"ד הצהרתי, מתן חשבונות ופירוק שיתוף

1.מונחת בפני תביעה לפס"ד הצהרתי, מתן חשבונות ופירוק שיתוף שהגישה ... (להלן: התובעת) כנגד בעלה לשעבר (להלן: הנתבע 1) וחברו (להלן: הנתבע 2). המחלוקת העיקרית בתביעה דנן נוגעת לדירה ברח' ...

2.התובעת והנתבע 1, שהוא רופא במקצועו, הכירו זה את זה בשנת 1990, כשהתובעת שירתה כבת שירות לאומי. זמן מה לאחר היכרותם החלו בני הזוג להתגורר במשותף (לטענת התובעת, עברו להתגורר יחדיו כחודש לאחר היכרותם, בעוד שלטענת הנתבע 1 החלו המגורים המשותפים רק בשנת 1992). כשש שנים מאוחר יותר, ביום 11.9.96, נישאו הצדדים זל"ז (היו אלה נישואים ראשונים לתובעת ונישואים שניים לנתבע 1). במהלך נישואיהם נולדו לבני הזוג שלושה ילדים משותפים.

3.כאמור, הנתבע 1 הינו רופא במקצועו. בתקופת היכרות בני הזוג וחייהם המשותפים עבד הנתבע 1 במשרד הבריאות וכן ניהל מרפאה פרטית, אשר בין היתר נתנה שירותים למשרד הביטחון. אין מחלוקת בין הצדדים כי בזמן החיים המשותפים ועוד בטרם הנישואין עסקה התובעת בניהול האדמיניסטרטיבי של המרפאה.

4.בשנת 2003 פרץ סכסוך בין הנתבע 1 לבין משרד הביטחון על רקע חשבונות שהגיש הנתבע למשרד, בעקבותיו הפסיק משרד הביטחון להפנות למרפאה. כתוצאה מסכסוך זה הופסקה פעילות המרפאה והנתבע 1 עזב את ישראל לחו"ל. כחצי שנה מאוחר יותר, ולאחר שלטענת התובעת נודע לה כי בשל הסכסוך עם משרד הביטחון מנוע הנתבע 1 מלחזור לישראל, הצטרפו התובעת והילדים לנתבע 1 בחו"ל.

5.ביום 26.1.04 הגישה התובעת שלוש תביעות: תביעה לפסק דין הצהרתי לעניין זכויותיה להירשם כבעלת מחצית הזכויות בשני נכסים: בית ומשק במושב..., ובית ב... (תמ"ש 2850/04); תביעה למזונות ע"ס 22,000 ש"ח לחודש (תמ"ש 2852/04); ותביעה למשמורת (תמ"ש 2851/04). הנתבע 1 הודיע על הסכמתו לתוכנן של התביעות, וניתנו בהן פסקי דין כמבוקש.

6. מספר שנים מאוחר יותר הגישה התובעת את תביעתה הנוכחית, בטענה שהצורך להגשתה התעורר הן לאור העובדה שהיחסים בין בני הזוג הורעו באופן המצריך את קביעת זכויותיה ביתרת הנכסים, והן משום שהתביעה הקודמת התייחסה רק לשני הנכסים הספציפיים שנזכרו בה ושבאותה עת היה צורך בפס"ד הצהרתי לגביהם בלבד.

7.התובעת מציינת בתביעתה הנוכחית כי בינה לבין הנתבע 1 היו יחסי שיתוף מלאים בכל הנוגע לרכוש עוד בטרם נישואיהם, עת חיו יחד כידועים בציבור, ובודאי מעת שנישאו. לטענתה, הצדדים התייחסו לכל הרכוש כמשותף, ומאוחר יותר, בשלהי שנת 2003 אף מומש חלק מרכוש זה על ידי התובעת, והכספים הועברו לחו"ל לשימושם של בני הזוג. בין היתר מומשו הדירה המשותפת ב..., הרכבים המשותפים, וקרנות ההשתלמות והביטוחים של התובעת ושל הנתבע 1. לטענת התובעת, הדירה ברח' ...  הינה חלק מנכסיהם המשותפים של הצדדים. הדירה נרכשה על ידי בני הזוג בתקופת הנישואין תמורת 1,527,990ש"ח (465,000$), ורישומה על שם הנתבע 2, שהינו ידיד קרוב של הנתבע 1, נעשה באופן פורמאלי בלבד, כשבפועל החזיק בזכויות בנכס כנאמן של בני הזוג.

לצורך הבטחת זכויות בני הזוג בדירה, זו מושכנה לאחר רכישתה, תחילה לטובת הנתבע 1 ומאוחר יותר לטובת הגב' ש', ידידתה של התובעת.

התובעת מציינת כי הנתבע 2 היה חייב לה ולנתבע 1 כספים רבים בגין הלוואות שונות. בתחילה היא מציינת כי מאז שנת 1994 ועד לשנת 1999 מדובר בסך של 180,000ש"ח (ראה סעיף 2 לתצהירה מיום 17.6.07), ואילו מאוחר יותר היא מציינת כי גובה החוב עמד על סך של 561,609$ (ראה סעיף 2 לתצהירה מיום 19.9.07) - זאת בהתאם להסכם הלוואה שנחתם בין הנתבעים ביום 25.2.00. לטענתה, הואיל ולנתבע 2 לא הייתה כל אפשרות להחזיר את החוב, הועלה הרעיון שתירכש דירה לבני הזוג, אשר רובה תמומן מכספים שלהם, ואילו היתרה, בסך 180,000ש"ח, תמומן על ידי הנתבע 2 באמצעות משכנתא. התובעת טוענת כי הדירה נרשמה על שם הנתבע 2 בעיקר כדי לאפשר לו לקבל משכנתא בגובה החוב, וגם מאחר שעל שם הנתבע 1 היו רשומים באותה עת שני נכסים (דירה ב... ובית ב...) ובני הזוג לא רצו לרשום נכס נוסף על שמו של מי מהם.

את הטענה שבפועל מדובר בדירה השייכת לבני הזוג, מבקשת התובעת להוכיח, בין היתר, מעיון במסמכי הרכישה, המראים כי הנתבע 1 הוא אשר התקשר מלכתחילה בעסקה עם חברת הבניה, ורק מאוחר יותר שונה שם הרוכש לשמו של הנתבע 2. כמו כן מציינת התובעת שהיא הייתה מעורבת לחלוטין בהליך רכישת הדירה, בבחירתה על הנייר, בביצוע התשלומים, ובבחירת המטבח, עיצובו ורכישתו, בעוד שהנתבע 2 לא היה מעורב בכל התהליך של רכישת הדירה ולא נכח בפגישות במהלך המו"מ עם החברה; ורק הגיע על מנת לחתום על החוזה. התובעת מבקשת לתמוך את טענותיה, בין היתר, בפרוטוקול המסירה שנערך על ידי חברת "בית יאיר", בו צוין שמו של הנתבע 2 כמשתכן כשבסוגריים צוינו שמותיהם של התובעת והנתבע 1.

כחיזוק נוסף מבקשת התובעת לטעון כי הדירה נשוא המחלוקת לא נזכרה כחלק מרכושו של הנתבע 2 בעת גירושיו מאשתו.

התובעת מוסיפה וטוענת כי לאחר רכישתה הושכרה הדירה, כשדמי השכירות הועברו לידיהם של התובעת והנתבע 1. אומנם הנתבע 2 הוא אשר טיפל בהשכרה, ברם זאת על מנת לאפשר לו ליהנות מעמלת תיווך מהשוכר, בעוד שלא קיבל כל תמורה מעבר לכך.

8.התובעת טוענת כי לאור ערעור היחסים בין הצדדים, אין היא יודעת מה היקף הנכסים המדויק שנצבר במהלך חייה המשותפים עם הנתבע 1, ועל כן היא עותרת לסעדים כדלקמן:

א.לחייב את הנתבע מס' 1 להגיש דו"ח מפורט על כל הרכוש שנצבר החל מיום 1.1.89 ועד ליום הגשת התביעה ולהצהיר כי מחצית מהרכוש הנ"ל שייך לתובעת;

ב.להצהיר כי הדירה ב ... הינה רכושם המשותף של התובעת והנתבע 1 ולהורות על פירוק השיתוף בה על ידי מכירתה וחלוקת התמורה שתתקבל באופן שכל אחד מבני הזוג יקבל מחצית;

ג.לאחר מתן חשבונות ובירורם לחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת ו/או להעביר על שמה כל סכום ו/או רכוש שיתברר כי מגיע לתובעת בצירוף כל מה שהופק ו/או נצבר על חלקה של התובעת.

ד.להורות על פירוק השיתוף של כלל בני הזוג ושל הנכסים ו/או הכספים.

9.לטענת הנתבע 1, הוא הכיר את התובעת בהיותה חסרת כל, והחל לגור עימה רק בסוף שנת 1992. הונו ורכושו נצברו עוד מלפני היכרותו עם התובעת, ועל כן הקפיד לאורך השנים כי בינו לבין התובעת תהיה הפרדה רכושית, גם עת חיו יחד לפני הנישואין וגם לאחר הנישואין. לטענתו, התובעת הונתה את בית המשפט עת הגישה תביעות רכוש ומזונות בסכומים אסטרונומיים ולמראית עין, בזמן שהשלום שרר במעון הצדדים, ואף שכנעה אותו להסכים להם; ובנסיבות אלה, יש לבטל את פסקי הדין שהוצאו שלא בתום לב.

10.לחילופין טוען הנתבע כי התובעת מנועה מלטעון להכללת נכסים נוספים שלא נכללו במסגרת תביעותיה שהוגשו בשנת 2004, ולמעשה יש בכך להוכיח שהיא מעולם לא ראתה בדירה ב... כחלק מהנכסים המשותפים. בתשובה לטענה הנ"ל טוענת התובעת כי אחת הסיבות העיקריות להגשת התביעה לפס"ד הצהרתי בשנת 2004 היתה שהנתבע 1 נאלץ לעזוב את הארץ והיה חשש שמא הזכויות של התובעת באותם נכסים הרשומים על שמו בלבד ייפגעו; וחשש זה לא נגע לדירה ב..., בהיותה רשומה על שמו של נתבע 2. כמו כן, לאור עזיבתו הפתאומית של הנתבע את הארץ היה צורך להבטיח את מזונותיהם של שלושת הילדים ושל התובעת עצמה, וכן להבטיח כי המשמורת על הילדים תהיה אצלה, כשלטענתה, באותה עת עדיין לא היה ברור מה הולך לקרות, והמחשבה על מעבר או נסיעה של המשפחה לחו"ל עוד לא עמדה על הפרק; ומסיבות אלו הוגשו התביעות כפי שהוגשו. מכל מקום, התביעות הומצאו כדין לנתבע בחו"ל, ופסקי הדין המקבלים את התביעות ניתנו רק לאחר שהוא שלח את הסכמתו הכתובה לעתירות האמורות. הנתבע 1 מעולם לא עתר לביטול פסקי הדין, ועל כן, אין כל עילה שלא להשאירם על כנם גם עתה.